ת"א 8928/03, רינה לוי נ' רשות הפיתוח
השופט מ' רניאל
עו"ד מ' בצר לתובעת.
28.11.2004
העובדות:
א. התובעת הגישה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שבהם לתובעת 1/5 מהזכויות ולנתבעת שאר הזכויות.
ב. התביעה תבעה את פירוק השיתוף על דרך של בנייה משותפת או לחילופין, על ידי מכירת ארבעת החלקות למרבה במחיר וחלוקת התמורה בין השותפות.
ג. לטענת הנתבעת, הליכי ההסדר נמשכו שנים עקב טענות התובעת ונסיונותיה לשנות את תוצאותיהם.
ד. לטענת הנתבעת, לא ניתן לצוות על פירוק בדרך של מכירה במקום שמדובר במקרקעי ישראל, שכן חוק יסוד מקרקעי ישראל קובע כי הבעלות במקרקעי ישראל לא תועבר, אם במכר ואם בדרך אחרת.
ה. כמו כן, טענה הנתבעת כי הקרקע אינה ניתנת לחלוקה וכן טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב. עניינה של החלטה זו, בבקשת התובעת לזמן את פרופ' ביאליק, מומחה רפואי בתחום האורטופדי, לשם חקירתו על חוות דעתו. הנתבעת מתנגדת לבקשה שכן אין המדובר במומחה שנתן חוות דעתו מטעם מי מבעלי הדין, או על פי מינוי מטעם בית המשפט, אלא חוות הדעת הנ"ל ניתנה במסגרת תביעתה של התובעת בפני קצין התגמולים של משרד הביטחון. לפיכך, לטענת הנתבעת, זימון פרופ' ביאליק בנסיבות העניין, מרוקן מתוכן את סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד.
החלטה:
א. סעיף 37 לחוק המקרקעין קובע כי שותף זכאי בכל עת לדרוש את פירוק השיתוף. עיקרון זה כפוף לחובת תום הלב וכן לחריגים נוספים אשר נקבעו בפסיקה.
ב. שימוש לרעה בזכות יכול להיות גם על ידי הגשת תביעה משפטית לקיום זכות, אם כי יש מקרים שבהם החוק נותן זכות מוחלטת לצד כלשהו, הגוברת על ההוראה האוסרת שימוש לרעה בזכות.
ג. שימוש לרעה בזכות אינו מתמצה רק במניע פסול, אלא גם באיזון אינטרסים בין הצדדים, ובאפשרות להמיר הריסה בפיצויים.
ד. הדין אינו כופה על שני שותפים להישאר שותפים, ומגמתו היא לאפשר בקלות יחסית הפרדת שותפים.
ה. הדרך הראשית לביצוע פירוק שיתוף במקרקעין, היא חלוקת המקרקעין בעין, אלא אם המקרקעין אינם ניתנים לחלוקה.
ו. בית המשפט אינו קשור בעמדת הועדה המקומית, ואם אם נראה לבית המשפט שיש סיכוי לקבל תשריט מאושר תוך תקופה מתקבלת על הדעת, יש לתת אורכה להשגת תשריט, ואם לא הושג תשריט תוך תקופה סבירה, כאשר 4 חודשים נקבעו כתקופה סבירה, יש לקבוע שהנכס אינו ניתן לחלוקה.
ז. נכס המשותף עם אחר שאינו המדינה, ממילא אינו כולו בבעלות המדינה, וחלקים בלתי מסוימים בכל רגב אדמה שלו כבר שייכים לאחר. בנכסים אלה, לא צריך לחול העיקרון שהנכסים לא יוצאו מרשות המדינה.
ח. נקבע כי דרך הפירוק הראויה במקרה זה, היא פירוק על ידי מכירה למרבה במחיר, כפי שנקבע בסעיף 40 לחוק המקרקעין.
התביעה התקבלה
השופט מ' רניאל
עו"ד מ' בצר לתובעת.
28.11.2004
העובדות:
א. התובעת הגישה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שבהם לתובעת 1/5 מהזכויות ולנתבעת שאר הזכויות.
ב. התביעה תבעה את פירוק השיתוף על דרך של בנייה משותפת או לחילופין, על ידי מכירת ארבעת החלקות למרבה במחיר וחלוקת התמורה בין השותפות.
ג. לטענת הנתבעת, הליכי ההסדר נמשכו שנים עקב טענות התובעת ונסיונותיה לשנות את תוצאותיהם.
ד. לטענת הנתבעת, לא ניתן לצוות על פירוק בדרך של מכירה במקום שמדובר במקרקעי ישראל, שכן חוק יסוד מקרקעי ישראל קובע כי הבעלות במקרקעי ישראל לא תועבר, אם במכר ואם בדרך אחרת.
ה. כמו כן, טענה הנתבעת כי הקרקע אינה ניתנת לחלוקה וכן טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב. עניינה של החלטה זו, בבקשת התובעת לזמן את פרופ' ביאליק, מומחה רפואי בתחום האורטופדי, לשם חקירתו על חוות דעתו. הנתבעת מתנגדת לבקשה שכן אין המדובר במומחה שנתן חוות דעתו מטעם מי מבעלי הדין, או על פי מינוי מטעם בית המשפט, אלא חוות הדעת הנ"ל ניתנה במסגרת תביעתה של התובעת בפני קצין התגמולים של משרד הביטחון. לפיכך, לטענת הנתבעת, זימון פרופ' ביאליק בנסיבות העניין, מרוקן מתוכן את סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד.
החלטה:
א. סעיף 37 לחוק המקרקעין קובע כי שותף זכאי בכל עת לדרוש את פירוק השיתוף. עיקרון זה כפוף לחובת תום הלב וכן לחריגים נוספים אשר נקבעו בפסיקה.
ב. שימוש לרעה בזכות יכול להיות גם על ידי הגשת תביעה משפטית לקיום זכות, אם כי יש מקרים שבהם החוק נותן זכות מוחלטת לצד כלשהו, הגוברת על ההוראה האוסרת שימוש לרעה בזכות.
ג. שימוש לרעה בזכות אינו מתמצה רק במניע פסול, אלא גם באיזון אינטרסים בין הצדדים, ובאפשרות להמיר הריסה בפיצויים.
ד. הדין אינו כופה על שני שותפים להישאר שותפים, ומגמתו היא לאפשר בקלות יחסית הפרדת שותפים.
ה. הדרך הראשית לביצוע פירוק שיתוף במקרקעין, היא חלוקת המקרקעין בעין, אלא אם המקרקעין אינם ניתנים לחלוקה.
ו. בית המשפט אינו קשור בעמדת הועדה המקומית, ואם אם נראה לבית המשפט שיש סיכוי לקבל תשריט מאושר תוך תקופה מתקבלת על הדעת, יש לתת אורכה להשגת תשריט, ואם לא הושג תשריט תוך תקופה סבירה, כאשר 4 חודשים נקבעו כתקופה סבירה, יש לקבוע שהנכס אינו ניתן לחלוקה.
ז. נכס המשותף עם אחר שאינו המדינה, ממילא אינו כולו בבעלות המדינה, וחלקים בלתי מסוימים בכל רגב אדמה שלו כבר שייכים לאחר. בנכסים אלה, לא צריך לחול העיקרון שהנכסים לא יוצאו מרשות המדינה.
ח. נקבע כי דרך הפירוק הראויה במקרה זה, היא פירוק על ידי מכירה למרבה במחיר, כפי שנקבע בסעיף 40 לחוק המקרקעין.
התביעה התקבלה
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
